חודורוב: מלחמת כוחות מתחוללת על מתווה הגז והוא בעצם רק סימפטום לבעיה האמיתית שלנו

מתווה הגז הוא רק סימפטום לבעיה האמיתית שלנו. צילום: מיכאל מרטינז

לדברי מתן חודורוב שילוב האינטרסים של בעלי ההון יחד עם היושבים בשלטון הם אלה למעשה המטרפדים את החשיבה הנכונה בבניית התהליכים לטווח הארוך החשובים וחסרים לנו כ"כ כמדינה, תחת זאת אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים טלאי על טלאי עם החלטות קצרות טווח שלאורך זמן פוגעות בנו, למרות שזה מתנגש עם ההיגיון והשכל הישר.

כתב: מיכאל מרטינז מאת: מיכאל מרטינז

 06.01.2016 , 19:00


מתווה הגז הוא רק סימפטום לבעיה האמיתית שלנו. צילום: מיכאל מרטינז
מתווה הגז הוא רק סימפטום לבעיה האמיתית שלנו. צילום: מיכאל מרטינז

רוטרי חדרה ממשיכה להפתיע והפעם הרצאה של מתן חודורוב, בספריית תיכון חדרה, באדיבותו של המנכ"ל ד"ר אריה לוקר ובסיועה של חברת המועדון מנהלת חטיבת הביניים רוויטל מינג'רסקי. בין הנוכחים במפגש, נציגי מועדון רוטרי נתניה ועוזר הנגיד דני פולטין , דר' אריה לוקר מנכ"ל תיכון חדרה, חברי רוטרי חדרה ד"ר רן לין, ד"ר גיורא הוידה, השופט בדימוס ראובן דן, ד"ר שרמן יהודה, עו"ד יוסי גרצ'יקוב ועו"ד ליאת שטיינברג מזכיר המועדון יצחק צ'קלה גולדפינגר ונשיא המועדון דודי סולומון .

רוטרי חדרה ממשיכה להפתיע והפעם הרצאה של מתן חודורוב
רוטרי חדרה ממשיכה להפתיע והפעם הרצאה של מתן חודורוב

בדצמבר האחרון, מועדון רוטרי חדרה אירח לפגישה מרתקת את הכתב הכלכלי, הכוכב העולה של ערוץ 10, מר מתן חודורוב, מי שאחראי למספר רב של תחקירים וחשיפת פרשיות החל בספינות משפחת עופר ששטו לאיראן למרות הכחשות הבעלים, "שיטת הסטייקים" שהייתה אופן תגמול של עובדי נמל אשדוד ועוד.

מתן חודורוב יליד 1985, בוגר תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב, החל את דרכו העיתונאית בשנת 2003 עם גיוסו ככתב לענייני תחבורה בגלי צה"ל, ובהמשך שימש כחמש שנים ככתב הכלכלי של התחנה. בנוסף, ערך חודורוב את יומן הבוקר והגיש תכניות אקטואליה שונות בתחנה. החל מדצמבר 2009 משמש ככתב הכלכלי של חדשות 10. בשנת 2006 זכה מתן חודורוב בפרס קצין החינוך הראשי על שירותו בגלי צה"ל.

בשנת 2008 נבחר על ידי המגזין "פורבס ישראל" לאחד מ-300 האנשים המשפיעים במדינה עד גיל 40. נוסף על תפקידו המקצועי בערוץ, שימש חודורוב בשנת 2012 כיו"ר ועד העובדים של ערוץ 10.

בנוסף לפינות בתוכניות הטלוויזיה בערוץ 10 בהן הוא מתארח, הגיש גם פרויקטים דוקומנטריים מוערכים שעסקו במגוון של נושאים כגון : "דור ללא פנסיה" על הסדרי פרישה של צעירי היום, "אדמה משוגעת" שבחן אם יש למדינה אינטרס להעלות את מחירי הדיור ועוד.  על פעילותו העשירה והענפה זכה בפרסים ואותות רבים ובאוגוסט 2014 הוכתר וקיבל את "אות אומ"ץ" בזכות הצטיינותו בפעילות למען קידום זכויות האזרח, תיקון עוולות חברתיות וחשיפת מעשי שחיתות שלטונית .

בתחילת דבריו אומר חודורוב שככלל כל מי שעוסק בעשייה התנדבותית למען הקהילה שהיא פילנתרופית במהותה הוא מבחינתו פרטנר חשוב לדיאלוג וזו הסיבה העיקרית להגעתו הערב.

שואלים רבות את חודורוב לגבי הקשר אם קיים לשוער האגדי של נבחרת ישראל, יעקב חודורוב והוא מסביר בניחותה כי מקור השם חודורוב הוא בעיירה שנקראה חודורוב ונמצאת באזור פולין/אוקראינה, כל היהודים שיצאו משם נשאו את שם המשפחה חודורוב, על שם העיירה, ללא קשר לקרבתם המשפחתית. חודורוב מספר כקוריוז על פנייה שקיבל ממקורבים ליעקב חודורוב, במהלך שנת 2006 עת סיים את שירותו הצבאי והמשיך את פועלו בגלי צה"ל כאזרח, לפיה הוא מבקש להיפגש עמו, סקרן אותו לדעת מי זה הבחור הצעיר שנושא את שמו והחל להופיע באופן תכוף יותר ויותר מעל גלי האתר. לצערו של מתן בסופו של דבר עקב אילוצים כאלה ואחרים הפגישה עצמה לא יצאה אל הפועל והם לא זכו להיפגש עקב פטירתו של יעקב חודורוב בסוף דצמבר 2006.

מתן חודורוב בהרצאה מדהימה -רוטרי חדרה. צילום: מיכאל מרטינז
מתן חודורוב בהרצאה מדהימה -רוטרי חדרה. צילום: מיכאל מרטינז

עם ההגעה לשלב ההרצאה עצמה אומר חודורוב "הזכרתם את מתווה הגז ונידמה לי שהוא רק סימפטום שמרחף על שאלה הרבה יותר מרכזית הקשורה לדמותנו כחברה , השאלה הזו נוגעת במתח שבין תכנון לטווח הקצר לבין התכנון לטווח הארוך שבו אנו חלשים יותר.   לאיזה אופק אנו מכוונים כחברה וזה מתחיל במתח בין המערכת הפוליטית ובעלי ההון לבין המערכת המוסדית המקצועית.

הפוליטיקאים נתונים באופן תמידי למסכת לחצים המשפיעה ישירות על העתיד הקריירה הפוליטית שלהם ואלו לחצים שבדרך כלל נוגעים בטווח הקצר ולאו דווקא בתכנון עתידי החושב להיטיב עם מצב האומה בעוד 30 או 40 שנה למשל.

מול המנגנון הפוליטי שבד"כ עושה וחושב בעיקר לטווח קצר יש למדינה מנגנון איכותי ומקצועי והוא למעשה שאמון על מנגנון התכנון לטווח הארוך, מתפקידו למשוך את מקבלי ההחלטות להטיל משקל בחשיבה בבניין תהליכים ארוכי טווח אשר יטיבו עם ציבור התושבים במבט של עשרות שנים קדימה והמנגנון הזה הוא למעשה שדרת הפקידים הזוטרים והבכירים במשרדי ממשלה השונים.

חודורוב מפנה את תשומת לבנו למשל לבעיות שקמו לאוצר מול קרטל מועצת הלול השולט שנים רבות במחירי העופות והביצים במדינת ישראל, פקידי הממשלה ניסו לקדם רפורמה ארוכת שנים כדי למנוע השתוללות מחירים בענף ולייצב מערכת פיקוח מחירים שתיטיב עם הציבור. הרפורמה לא נחתמה וזאת בהתערבות הלחצים הפולטים של בעלי האינטרסים בענף כתוצאה מכך הציבור משלם היום הרבה יותר, לראייה אם נסתכל במבט ל5 שנים האחרונות נגלה שמחירי העוף והביצים עלו ב25%. 

המשק הישראלי סובל מחוסר תחרות שהיא למעשה ריכוזיות יתר, מספר מועט של קונצרנים כלכליים החולשים ושולטים בענפים בהם הם פועלים כמו שופרסל, כמו תנובה ושטראוס, כמו אוסם ושטראוס עלית, הבנקים, בזק והוט וכד'. חודורוב מעלה נתון מדהים שמאז 1948 לא הוקם בנק חדש בישראל, התהליך הוא לגמרי הפוך כאשר במקום להתפתח וליצור תחרות בשוק הבנקים רק מתמזגים ומתואמים אחד אם השני מקטינים את התחרות במשק יתרה מכך בניגוד למה שקורה בשאר העולם המערבי הבנקים בישראל הם גם הבעלים של חברות אשראי המועטות שפועלות פה כך שתמונת המונופול היא מושלמת והמפסיד העיקרי מכך הוא הציבור.

מה שהיה מתבקש כדי לדאוג לאזרחים הוא פתיחת התחרות בכל התחומים שתגרום להטבות וירידות מחירים אשר כמובן יסייעו באופן ישיר לרווחת החיים של האזרחים, מכיוון שהשוק הישראלי מאוד קטן נדרשת כניסה של שחקים וחברות הפועלות מחו"ל כדי להגביר את ההיצע והתחרות בשוק. כל פעם שנעשה ניסיון רציני לפתיחת השוק לתחרות ממשית היוזמות נתקלות בהעדר רגולציה מתאימה והמון חסמים שרובם מקורם במערכת בפוליטית הנתונה ללחצים של בעלי אינטרסים המקומיים וכך למעשה מונצחת המצוקה של התושבים, כך גודל הקיטוב במשק, העשירים מתעשרים יותר והשכבות הפחות חזקות נחלשות יותר באופן משמעותי.

חודורוב מציין בתסכול שכתוצאה מכך למשל בישראל מחירי מזון הם גבוהים בכ30% מאשר הממוצע במדינות המקבילות החברות בOECD.

בהביטנו אל תחום שוק הגז אנו מוצאים את עצמנו פועלים מול מונופול וזאת מציאות שהתאפשרה לאו דווקא כי מר יצחק תשובה הוא אדם חרוץ ובעל חזון, זאת מציאות שנגרמה עקב החריגות העצומות במתן ההיתרים שהונפקו לו ע"י משרד האנרגיה (הונפקו לו היתרים בכמות כפולה ממה שהחוק מתיר…), יתרה מכך לאחר שבקידוח "תמר" כבר התגלה גז טבעי בכמויות מסחריות פנה מר תשובה לרכישת השדות שמהווים היום את קידוח "לוויתן" שהוא למעשה מצבור הגז המשמעותי ביותר שהתגלה.   לפי חוק ההגבלים, הבעלים היחידים של קידוח מניב ופעיל מחויבים כדי לרכוש שדות מניבים נוספים את אישורו של הממונה על ההגבלים העסקיים, תשובה כשותף ונציג הקבוצה בישראל מצידו לא פנה לקבל את האישורים הנדרשים בחוק ומצד המשרד על הממונה על ההגבלים העסקיים אף אחד לא קם ועצר את התהליך ואו התריע בפני הרגולטור כי מתבצע פה הליך הנוגד את הוראות ותקנות המשרד.   לאור השתלשלות הדברים כפי שמתוארים פה אנו למדים כי בוצע במקרה זה מחדל של ממש כאשר אותם משרדי ממשלה האמונים מטעמנו על ההגנה מפני התפתחות מונופולים פרטיים, שמשתלטים על אוצרות הטבע שלנו, פשוט לא ביצעו את עבודתם נאמנה.

מתווה הגז
מתווה הגז

היום כבר ידוע לנו כי הגז שבמקורו הינו משאב טבע הנמצא קודם כל בבעלות הציבור בסופו של דבר יימכר לתושבי המדינה קרוב לודאי במחיר גבוה יותר  מאשר ללקוחות חיצוניים, זאת תולדה של מצב בו התחרות לא קיימת, תהליכי פיקוח לא מבוצעים נכונה, מערכת ההתקשרות החוזית מול היזם לא מתבצעת כסדרה והתוצאה פוגעת ותפגע בכיס של כולנו במשך ה30 עד 40 שנים הקרובות.

חודורוב מחדד את תוצאות המחדל באומרו כי, עקב שורה ארוכה מאוד של ליקויים מטרידים בהתנהלות גורמי הממשלה והמשרדים השונים בשוק הגז הטבעי אנו למעשה, נקלענו כיום למצב בו השוק נשלט ע"י מונופול פרטי החולש על משאב טבע לאומי ללא תחרות כאשר אותם 60% שכבר תקבל המדינה מערך הגז המונפק לצרכן גם הם לא יתגלגלו לידי האזרחים, כך למשל למרות שהיה נדמה בתחילת הדרך שנוכל ליהנות מתעריפי חשמל מוזלים אשר היו משפיעים על הרבה תחומי צריכה בחיינו, בסופו של דבר סוכם שהמחיר שחברת החשמל תשלם בעבור הגז יישאר גבוה וכך למעשה פחת הסיכוי הממשי באופן משמעותי ליכולת שלנו כאזרחי המדינה והבעלים של משאב טבע יקר זה ליהנות מפירות התגלית.

האינטרס הלאומי בטווח הארוך הוא להגביל ולווסת את הכמויות המונפקות, כך שהגז יספיק לשרת את הכלכלה הישראלית לאורך עשרות שנים.  בטווח הקצר היזמים מבחינתם פעלו והצליחו לצאת עם סדרת הסכמים המאפשרים להם למקסם את הרווחים בטווח המידי והקושרים אותם במעט מדיי מגבלות, כך יוצא שטובת הציבור נפגעת והשותפות בקידוחים יצליחו להתעשר על גבינו ביתר מהירות.

החתימה על מתווה הגז
החתימה על מתווה הגז

היום בהתעוררות מאוחרת כחלק מהסכם מתווה הגז הוכנסו שינויים מתחום ההגבלים העסקיים ומחייבים את השותפות למכור תוך 6 שנים את מאגר "תמר" , העניין הנוצר הוא באשר לשאלה כמה גז מותר להם להנפיק בפרק הזמן שהם מחזיקים בקידוח הזה, עולה חשש אמיתי כי המאגר ירוקן בקצב מהיר תוך מחשבה על מקסום הרווחים של השותפות וזאת בניגוד לאינטרס הלאומי שלנו להגן על מקורות האנרגיה  ולהגן על המאגרים כך שתרומתם לפחות לכלכלת וקופת המדינה תסייע לאיזון הגירעון הממשלתי לאורך כמה שיותר שנים.

הרי ברור לנו כי ככל שישתפר מצב קופת האוצר לאורך זמן, כך ישתפרו לאין ערוך היכולות של משרדי הממשלה השונים להיטיב עם האזרח, תיתכן הוזלה משמעותית באופן רוחבי שתהפוך אפקטיבית בתחומים רבים, תחת זאת כעת קם חשש אמיתי האם כלל בעקבות התגלית במימדים כאלה ופוטנציאל העצום לכניסת רווחים אדירים לאורך המון שנים, למדינה יתאפשר להפנות תקציבים מוגדלים שיתמכו ברפורמות בעלות אופי חברתי כלכלי, האם למדינה יתאפשר להקצות יותר תקציבים למשרדים שיפעלו בתחומים אשר יתרמו לרווחת הציבור בעשרות השנים הבאות וכנראה שהתרחיש הזה התפספס במידה לא מבוטלת. זאת כמובן דוגמא מובהקת של ניצחון החשיבה ומערכת קבלת ההחלטות לטווח הקצר על החשיבה ארוכת הטווח. 

גם המצב המזעזע בשוק הדיור המקומי ותופעת מצוקת הדיור רבת השנים  הינה לחלוטין תולדה להזנחה ארוכת שנים של המחשבה ובניית תהליכים לטווח הארוך כאשר מולם מועדפים השכם והערב השיקולים לטווח הקצר המתקבלים בידי מקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי, הם אלה שלצערנו הרב נותנים את הטון והתוצאה כמובן עגומה.  לאורך שנים, בין אם משיקולים פופוליסטים ובין אם מתוך כניעה לשלל בעלי אינטרסים המפעילים מכבשי לחצים על הדרג הפוליטי, אנו סובלים ומחירי הדירות משקפים ערכי קרקע מרקיעי שחקים שאינם מחויבי המציאות, כך יוצא שגדלים פה דורות של אזרחים הנדרשת להם כיום] ע"פ מחקרים אחרונים בנושא, לשלם על דירה ממוצעת כ- 146 משכורות חודשיות שזה כמעט פי שלוש מאשר הממוצע במדינות המקבילות במערב: שוויץ  42 מש', ארה"ב  58 מש', בריטניה 73 מש'.

אחת הבעיות הגדולות ביותר שעומדות לנו לרועץ היא אורך הזמן האפקטיבי שנתון למערכת הפוליטית בישראל לביצוע עשייה של ממש. לעומת ארה"ב בה הממשל נבחר לתקופה של ארבע שנים ובד"כ מכהן שתי קדנציות כך שלפניו למעשה פרושים שמונה שנים של עשייה בהן ניתנת לו האפשרות הממשית להשתית רפורמות ולהטמיע אותן לאורך השנים, בישראל פרק הזמן הנתון למערכת הפוליטית ע"מ להניע תהליכים הוא קצר הרבה יותר, ממש בגדר הבלתי אפשרי, אמנם המנדט הניתן הינו לקדנציה של 4 שנים ואולם מספיק להתבונן במספר הממשלות שהושבעו בכנסת מאז קום המדינה (1948) ונגלה שהיום מכהנת הממשלה מספר 34, פרק הזמן הממוצע לפיכך הינו שנתיים ואם נבין שאצל הפוליטיקאים באים קודם כל האינטרסים המפלגתיים והאישיים, חודשים ארוכים המוקדשים בעיקר להיערכות לבחירות פנים מפלגתיות ומסעות הבחירות עצמם לכנסת ואח"כ הזמן שמושקע כדי לבנות קואליציה שלטונית יחד עם הבחירות המוניציפאליות הנערכות גם הן במהלך הקדנציה נבין אז כי פרק הזמן האפקטיבי המוקדש לעבודה אמיתית, אחראית ויסודית בשם הציבור כולו להנעת תהליכים וקידום תכניות לטווחים הארוכים מתמעט מאוד והתוצאות ניכרות במציאות העגומה אליה נקלעה המדינה כיום.

לצערנו הרב הגורמים הפרטיים, השדולות למיניהם והתאגידים השולטים במשק למדו כי מול כל ניסיון לרפורמה אשר לכאורה תפגע בהם ותיטיב עם הציבור לאין ערוך לאורך שנים, רפורמה אשר תתקן מציאות מעוותת הפוגעת ומנציחה את הבעיה, כל שעליהם לעשות זה פשוט לדאוג שהתהליכים, הדיונים והמרתונים המוקדשים כדי לקרב את הצדדים לפריצת דרך, יתארכו ככל האפשר ואז כמובן כמו באין ספור מקרים בעבר התהליך עצמו מתמוסס. מתוך מגוון עצום של סיבות, הממשלה פתאום נכנסת למשבר כזה או אחר, המצב הביטחוני פתאום משתלט על לוחות הזמנים, המשק והמערכת הפוליטית נכנסים שוב לקלחת בחירות, בעלי תפקידים במערכת הציבורית מתחלפים, שופטים שמסיימים את תפקידם וכך למעשה כורח הנסיבות ברוב המקרים מאפיל על הצורך האמיתי של אזרחי המדינה לקדם את התהליכים.

לדברי חודורוב, נכון להיום אחד הגורמים לבעיה זה הטמפרמנט שלנו, זאת המהירות שבה אנו בוחרים להתלהם ולהרים את הקול, אנו מנסים להשתית את דעותינו בצורה אלימה על הצד השני, זאת דרך החשיבה שבה אנו מנהלים לא רק את היחסים בין המדינה ליזמים אלה גם את היחסים בינינו לבין עצמנו כאשר כל דבר מוביל למלחמות של כוח, כבוד והתלהמות. זה מאפיין מאוד את היחסים בשנים האחרונות בין הימין לשמאל, בין תומכי הנשיא למתנגדיו, בין דתיים לחילוניים, בין הרוב למיעוט וכמובן בין תומכי הרפורמה ולמתנגדיה. חודורוב מדגיש שראה במקומות אחרים בעולם כיצד כל השיח הזה יכול להתנהל גם אחרת, למצוא פתרונות למשברים תוך הבנה הדדית,  בניגוד לכך בשיח שמתקיים אצלנו מייד משתקף בצורה חריפה חוסר האמון השורה בין הצדדים, המהירות בו כל צד מתלהם על חשבון הצד שני, גם אם זה במסדרונות הכנסת או על דוכן הנואמים, גם אם זה מתבצע באופן עקיף דרך העיתונות והתקשורת לסוגיה או באופן ישיר על שולחן הדיונים, כאשר בתווך נותרים אנחנו האזרחים קירחים מכל הכיוונים.  

חודורוב נשאל לגבי מסכת הלחצים המופעלת עליו כעיתונאי חוקר והוא מצידו מדבר על כך שעבודה עיתונאית אמיתית לא מחפשת בהכרח את התועלת המיידית ובאותה מידה אין עליה להירתע מלחצים המופעלים עליה, הוא מדבר על הזוית בה הוא בחר להסתכל על הדברים ולפיה הוא מקפיד לפעול, הוא אומר שהכוח שלך כעיתונאי הוא להיות נאמן לעצמך ולעשייה וכך למעשה אתה הופך לאורך זמן לגורם המשנה ויוצר תהליך המגביר את הדיאלוג בנושאים בהם אתה עוסק, כך שעם הזמן אתה למעשה מוביל לשינוי חיובי. לטענתו כתב יכול להביא תועלת לציבור רק אם הוא לא נכנע ללחצים של הגורמים השונים, רק אם הוא מביא את הסיפור העיתונאי כמות שהוא ולא משמיט או נמנע מלהיכנס לזוויות בסיפור העיתונאי שלבעלי האינטרסים כאלו ואחרים (גם אם הם חזקים) גורמת למבוכה.

הקרקע עליה היה אמור להיבנות קניון בים המלח
הקרקע עליה היה אמור להיבנות קניון בים המלח

הוא מספר על כתבת התחקיר שהכין על פרשת "קניון תשובה" בים המלח, על קרקע של 10 דונם שנמכרה לתשובה על ידי הממשלה לפני 21 שנה במחיר מוזל לעין ערוך משוויה הראלי של הקרקע עצמה וזאת כחלק מהסכם שנחתם עמו לפיו נקבע שבתוך 36 חודשים הוא יקים על השטח אזור מעורב עם בנייני ציבור ומסחר – כשאת התכנון למתחם הוא יגיש כבר תשעה חודשים מאישור העסקה. התשלום למנהל, אגב, צנוע: רק 877 אלף שקל על קרקע לפני המע"מ בלי מכרז, בלוקיישן אטרקטיבי – כנראה בניסיון לעודד את הבנייה ולהעיר בכל מחיר, את ים המוות הרדום. אלא שפועל תשובה לא בונה והשטח נשאר כפי שהוא, הכלכלה של אזור המלונות בים המלח ממשיכה לדשדש שנים.

בשנת 2010, קונה קבוצה בראשות יאיר רבינוביץ', פעם נציב מס הכנסה, מהחברה של תשובה את הקרקע תמורת כחמישה מיליון שקלים, למרות שהדבר מנוגד לחלוטין להסכם שחתמה המדינה עם תשובה, אז איך המדינה הגיבה לעסקה, שלפחות על הנייר היא עצמה אסרה? מתברר שבמנהל לא שינו את רישום הבעלות על קרקע הקניון, שעדיין נמצאת בבעלות החברה שבשליטתו של יצחק תשובה. נכון להיום שוב אותה קרקע מוצעת למכירה והפעם תמורת סכום עתק של 32 מיליון שקלים – בלי שבמרכז המסחרי תונח אפילו אבן הפינה.

הקומבינה: היזם החזק המשיך להחזיק בקרקע שלא מתפתחת, המדינה המשיכה בתרדמת וים המלח, ממשיך לחכות לקניון.

כתבת התחקיר על פרשת "קניון תשובה" למעשה מספרת על יוזמה ממשלתית לטווח הארוך שנולדה כדי להפריח את השממה, יוזמה שנועדה להגביר את התיירות לים המלח ולתמוך בפרנסי האזור, יוזמה שבסופו של יום הפכה לסיפור חמור על ספסרות בנכסי הציבור.

מתן חודורוב מספר על מסכת לחצים ענפה המופעלת עליך כאשר אתה עושה כתבה ומתעסק עם יזם מתוחכם וחזק, גורמים מקצועיים הסובבים אותך נחשפים לשיחות שכנוע כאלה ואחרות ועוד לפני ששידרת את הכתבה אתה כבר מקבל

פרשת "קניון תשובה". תמונה: ויקיפדיה.
פרשת "קניון תשובה". תמונה: ויקיפדיה.

מכתב איום מהעו"ד "למרשתנו נודע כי בכוונתכם לשדר…", איך זה קורה, זה קורה משום שעל מנת לקבל תגובה עיתונאית אתה פונה ליזם לתגובה ותחת זאת מקבל איומים בתביעה וזה עוד הסגנון הנקי והמותר של הלחצים.

חודורוב נשאל לגבי התוכניות העתידיות שלו והוא מצידו מדבר על תחושת השליחות הגדולה, על היכולת להשפיע ולהניע תהליכים ודעת קהל הציבור ובהקשר הזה הוא מוצא ברכה ענקית, הוא עובד קשה יותר ומפתח עוד כלים עיתונאים דרכם יוכל לבטא את עשייתו העיתונאית.  בימים אלו הוא פותח פינה כלכלית חדשה משלו, זאת פינה שמתמודדת עם הגורמים החזקים ביותר במשק, הוא מרגיש שהעשייה המתבצעת יחד עם הקולגות שלו בערוץ 10 עושה שירות ענק לציבור הישראלי, עצם זה שהם לא בחרו לדבר ולעסוק בבעיות הקטנות מול גופים קטנים ותחת זאת בחרו לדבר ולהתמודד מול מוקדי הכוח הגדולים במשק, למרות שזה הרבה יותר קשה לעמוד מול הלחצים, שחלקם לגיטימיים יותר וחלקם פחות, המופעלים כאשר מתעסקים בנושאים אשר איך לומר בלשון עדינה, נושאים שלא נוחים לאותם גופים, נושאים שלא מחמיאים להם, נושאים העומדים בסתירה לאג'נדה אותה חשוב להם לקדם.

חודורוב מעביר הרצאה שוטפת ומרתקת ומקפיד לחבר את היושבים באולם לתוכן דבריו תוך הצגת דוגמאות מחיי היום יום הנוגעות לכל אחת ואחד מאיתנו ונדמה כי לולא השעה המאוחרת כ"כ ההרצאה הייתה נמשכת ונמשכת לאורך זמן רב יותר.

לקראת סיום דבריו, חודורוב, עובר לנימה אופטימית יותר ונראה שחשוב לו להדגיש את נקודות האור לא פחות מאשר לעמוד על בריקאדות בנושאים הקשים המשוועים לדיאלוג ושינוי שמאוד קרובים לליבו, הוא מדגיש כי מדינה בת 67 עם מצבור כזה של הישגים בכל תחומי  החיים הינה יחידה במינה. הוא מדבר על כך שבשנים האחרונות ובמיוחד לאחר מחאת 2011 אנו עדים לשינוי, עדים להתעוררות חברתית שהביאה לשינוי בתפיסה, אנחנו הפסקנו לחשוב מה אני עושה כדי להתמודד ואיך אני משתלב בכלכלה והתחלנו להתעורר ולחשוב על איך בעצם הכלכלה משרתת ויכולה לשרת אותנו, עבור מי ולטובת מי הכלכלה עובדת כרגע.  יש כאן שינוי תודעתי אדיר והתעוררות כלכלית חברתית שלא הייתה כדוגמתה, לפני 5 שנים כמעט ולא היו מוזמנות הרצאות בנושאים זולת חוץ וביטחון או על נושא תהליך השלום ודברים שבנושא דת ומדינה, כולנו התעסקנו רק בזה, במקום להתעסק במה שהרבה יותר קרוב אלינו ומשפיע עלינו ברמה היום יומית, תמיד השארנו את ההתעסקות הזו למומחים והמחאה החברתית למעשה החזירה את הפוליטיקה לנושא הכלכלי ויש בזה משהו מאוד בריא ונורמלי.

קם פה שיח אדיר מימדים על נושא שפעם בכלל לא חשבנו להיות מעורבים בו כמו מחירי הקוטג' המוגזמים כמשל ומחירי המילקי שנמוכים באחוזים ניכרים במדינות זרות או כמובן כמו ההתעסקות חסרת התקדים בנושא מתווה הגז. אנחנו פתאום מרגישים הרבה יותר נוח להיות מעורבים ורוצים להשפיע על תהליכים שעומדת להיות להם השפעה ישירה על חיינו בעשורים הקרובים.

עלינו להיות גאים גם על ההתפתחות האדירה שחלה פה בשנים האחרונות כאשר למשל מספר הסטארטאפים לנפש הוא מהגבוהים בעולם וכך גם לגבי מספר האקזיטים לנפש, השקעות בישראל של חברות ותאגידי ענק מהעולם נמצאים בשיא חסר תקדים. זאת תעודת כבוד אדירה למשק הישראלי, למרות ואף על פי שקיימות כ"כ הרבה בעיות שממתינות להתייחסות ופתרון, עדיין כמות וחשיבות החברות שהחליטו להקצות משאבים אדירים במחקר ופיתוח פה בישראל ובין אם דרך שיתופי פעולה או חברות בנות וגם ישירות, הן אדירות במונחים גלובליים. ההתעניינות העצומה מחו"ל בכלכלה הישראלית, חילופי מידעים אקדמיים שרק מדגישים את המקום החשוב אותו תופסת הכלכלה הישראלית בתוך המכלול הכלכלי עולמי.

"לארה"ב יש את סיליקון ואלי וגם אצלנו יש סיליקון וואדי" אומר מתן חודורוב בניסוח מבודח אבל מתכוון במלא הרצינות למקום האדיר שתופסת תעשיית ההייטק הישראלית הנתפסת בכל העולם כשחקן בכיר מאוד בשוק הגלובלי.

לסיום אומר חודורוב: כאשר אתם פונים לישראלי הממוצע ושואלים לשלומו, לרוב יגיד לך "על הפנים", הממשלה גונבת אותי, אנשי העסקים דופקים אותי, אני משלם הרבה מסים ומקבל מעט מאוד שירותים ואם תשאלו אותו מה יהיה? ברוב המקרים מגיעים לתשובה הכל כך ישראלית "יהיה בסדר". אם תרצו כסיכום, השילוב בין חוסר שביעות רצון לבין אופטימיות הוא, למעשה, כשחושבים על זה, המתכון ליצירתיות ! 

About The Author

Related posts

Leave a Reply