מחברת השבויה בכלוב של יופי

יגאל כהן עו"ד ומשורר

המחברת שבא לא נגעה יד אדם אומרת לחברתה היושבת לידה, אני מעדיפה להשאר יפה, שלא תכתים אותי יד כותבת, או יד מאיירת, אני רוצה להשאר בתולית לא מוכנה לספוג לא עט, לא עיפרון ולא קסת דיו, או כל גחמה של אדם עם שירבוטים של רגע אשר יזהמו אותי, אני מעדיפה את השקט את הטוהר, לשמור על לובן עורי הצחור, פניי ותכולתי כפתיתי שלג לבנים ואין אני רוצה, כי תופר שלוותי הבתולית הכנה והאוהבת.

חברתה אשר נחה בסמיכות אליה ואשר מחכה ליד עוטפת בשמחה, עונה לה, נוצרת ונולדת להשמיש פאת יופייך שייתמלאו קרבייך בתוכן, צבע ועניין, כי אחרת מה הוא ייעודך, האמור לשמש מרחב מכנס לתעתועי דמיונו ותוצרי מחשבתו של האומן המשרבט סיפוריו בצבעים על גופך הצחור והנעים.

התעקשותך, תשאיר אותך טהורה, צחורה ובתולית שאין איש יחלל את קרביך, לא תשמישי יעודך, למענו באת לעולם, אבל ישלוט בך הריק, האין, הבדידות והדממה, אני חברתך השכנה, בארגז הכלים שלי נמצאת החמלה.

About The Author

Related posts